נחמני נ' לבריאות הרגל בע"מ

פסק דין

התובע פנה לנתבעת לטיפול בפטרת הצפורניים ושילם סכום של 6,500 ₪ עבור הטיפול. בדיקות המעבדה מיום 14.7.11 ו-2.2.12 הראו כי הפטרייה לא נעלמה. השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא האם זכאי התובע להשבת הסכום ששילם ופיצוי כספי.

טענות התובע

התובע טוען כי התקשר עם הנתבעת בהסכם בו התחייבה הנתבעת לחסל את כל סוגי פטרת הציפורניים. על-פי ההסכם התחייבה הנתבעת, כי אם הטיפולים לא יצליחו, יושב לתובע הסכום ששילם עבור הטיפול, בניכוי סך של 300 ₪ השתתפות עצמית.

במסגרת הבדיקה הראשונית שנערכה לתובע על ידי מנהלת המכון, אשר נעשתה בהסתכלות בלבד, נקבע כי יש לתובע פטריה ברגל וכי יש לטפל בכל אצבעות רגליו.

התובע טוען כי הקפיד על כל הוראות הטיפול שקיבל, הגיע לשמונה טיפולים אצל הנתבעת, אך למרות זאת הטיפול נכשל ולאחר חמישה חודשים אף חלה החמרה במצבו הבריאותי, והבוהן השמאלית בכף רגלו השחירה כולה. כאשר פנה לנתבעת, נאמר לו כי כעת נדרשים שני טיפולים אינטנסיביים בהפרש של שבוע.

הנתבעת הפנתה את התובע לבצע בדיקת תרבית על מנת לבדוק הא נעלמה הפטריה, אך תוצאות שתי בדיקות מעבדה מיום 14.7.11 ומיום 2.2.12, הראו כי הפטריה לא נעלמה.

התובע דורש השבת הסכום ששילם לנתבעת ע"ס של 6,500 ₪. כן דורש התובע פיצוי בגין אובדן הזמן בסך של 6,000 ₪ וכן פיצוי לדוגמא בגין חוק הגנת הצרכן בסכום של 10,000 ₪, הוצאות משפטיות ופיצוי בגין עגמת נפש בסך של 3,000 ש"ח. התובע מציין כי אמנם בסעיף 8 להסכם בין הצדדים נקבע כי הוא אינו רשאי לתבוע בגין נזקים נוספים, אך לטענתו מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי על-פי ההסכם עם התובע, לאחר תקופת טיפולים בת שלושה חודשים נשלח התובע לבדיקת תרבית ובמידה ותוצאת הבדיקה חיובית, היה עליו להמשיך בטיפול. רק אם תוצאות בדיקה נוספת לאחר המשך טיפול היא חיובית זכאי המטופל להחזר כספי. לטענת הנתבעת, התובע ניגש לבדיקת תרבית ומשקיבל תוצאה חיובית, סרב להמשיך בטיפול. רק בחלוף מספר חודשים, החליט התובע לחדש את הטיפול ובהסכמת הנתבעת, חוזה ההתקשרות נכנס לתוקפו מחדש באופן שהתנאים לקבלת זכאות להחזר כספי חלים על התובע מחדש. מכאן שהיה על התובע להציג שתי בדיקות תרבית חיוביות, בעוד שהגיש בדיקה אחת בלבד. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי גם מהבדיקה שהציג התובע, לא ניתן ללמוד מהיכן נלקחה הדגימה ועל כן תוצאותיה אינן מוכיחות את אי התאמת הטיפול.

דיון והכרעה

מוסכם על הצדדים כי בהתאם להוראות הסכם ההתקשרות, במקרה בו הטיפול לא יצליח, היינו הפטרת לא תיעלם, מחויבת הנתבעת להשיב לתובע את הכסף ששילם בעבור הטיפול בניכוי השתתפות עצמית בסכום של 300 ₪. בהסכם בין הצדדים נקבע כי הסכום יושב לידי המטופל בהתקיים התנאים הבאים: בחלוף שלושה חודשים ממועד התחלת הטיפול, המטופל נשלח לבדיקת תרבית אשר תוצאתה היא חיובית. במקרה כזה הנתבעת תבצע שני טיפולים נוספים בני 30 יום, ואם לאחר שני הטיפולים הנוספים תוצאת התרבית תהיה חיובית, כי אז יושב למטופל הסכום אותו שילם עבור הטיפול בניכוי השתתפות עצמית.

התובע הציג שתי בדיקות תרבית אשר תוצאתן חיובית: האחת, מיום 14.7.11 והשנייה מיום 2.2.12. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי התובע הפסיק את הטיפול ועל כן נכרת הסכם חדש בין הצדדים, לפיו על התובע להציג שתי בדיקות תרבית חיוביות נוספות. טענה זו של הנתבעת נסתרה לאור עדות התובע לפיה לאחר בדיקת התרבית הראשונה בחודש יולי 2012 פנה לנתבעת ונאמר לו כי עליו להמשיך בטיפול לצורך השבת כספו, בתנאי כמובן שהפטרת לא תיעלם. התובע העיד כי לא הפסיק בטיפול ובהתאם להנחיות הנתבעת ביצע סדרה נוספת של טיפולים לצורך טיפול בפטרת.

טענה הנתבעת אף אינה עולה בקנה אחד עם עמדתה, כפי שהובעה במייל אשר נשלח לתובע ביום 18.9.11. במייל זה נכתב מפורשות כי על התובע להגיע לארבעה טיפולי לייזר רצופים ולאחריהם לבצע בדיקת תרבית וכי אם התוצאה תהיה חיובית, אז יושב לו כספו בניכוי השתתפות עצמית. במכתב זה אין זכר לטענה כי על התובע לבצע שתי בדיקות תרבית נוספות לאחר חידוש הטיפול.

התובע פעל על-פי הוראות הנתבעת, ביצע את הטיפולים הנדרשים ובכל זאת תוצאת בדיקת התרבית היתה חיובית. טענת הנתבעת כי אינה יודעת מהיכן נלקחה הדגימה הינה בבחינת היתממות, שכן אף בהתאם לדו"ח הבדיקה הראשונה שבוצע במעבדת הנתבעת לא צוין מפורשות כי התרבית נלקחה מהציפורן. דו"ח הבדיקה השני שהציג התובע ואשר בוצע בקופת חולים זהה בדיוק לדו"ח הבדיקה הראשון שבוצע במעבדת הנתבעת ואף התובע, אשר עדותו היתה אמינה עלי, העיד כי מדובר בתרבית שנלקחה מהצפורן ובוצעה בקופת חולים, כפי שאכן עולה מדו"ח הבדיקה. לפיכך, אני קובעת כי התובע מילא אחר התנאי לפיו הציג שתי בדיקות תרבית חיוביות.

יצוין, כי בעת הדיון העלה נציג הנתבעת טענה שזכרה לא בא בכתב הגנה, לפיה הסכום ששילם התובע בסך של 6,500 ₪ הינו עבור הטיפול שבוצע לו ולאמו. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, אין תמיכה לטענה זו בהסכם ההתקשרות בין הצדדים בו מצוין שמו של התובע בלבד וממנו עולה כי התובע התחייב לשלם עבור הטיפול סך של 6,500 ש"ח. טענה זו אף נסתרה בעדותו של התובע כי עבור הטיפול באמו שילם סכום נפרד.

מכאן שעל-פי התחייבות הנתבעת בהסכם, עליה להשיב לתובע את הסכום אותו שילם עבור הטיפול בניכוי השתתפות עצמית ובסך הכל 6,200 ₪.

בנסיבות העניין איני מוצאת מקום לפסוק לתובע פיצויים בגין עגמת נפש וביטול זמן. ברור הוא כי הטיפול כרוך באי נוחות מעצם טיבו ומהותו ולצורך ביצוע הטיפולים יש להקדיש זמן. התובע צפה זאת עת התקשר עם הנתבעת בהסכם ואין הוא יכול לדרוש כעת פיצוי בגין אובדן הזמן. כך גם איני מוצאת מקום לפסוק לתובע פיצויים לפי חוק הגנת הצרכן, שכן התובע לא פירט ולא הבהיר על יסוד איזו עילה הוא מבסס את תביעתו לפיצויים ללא הוכחת נזק, ולא מצאתי כי בנסיבות המקרה מתקיימים התנאים למתן פיצוי זה. עוד יצוין, כי על-פי סעיף 8 להסכם התקשרות בין הצדדים, התובע אינו רשאי לדרוש פיצוי כלשהו מעבר לסכום ההשבה.

התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסכום של 1,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום.